לזכר אמי האהובה, חנה טאובה שלסקי ז"ל

שני, 28 מרס 2016

לזכר אמי האהובה, חנה טאובה שלסקי ז"ל
אמי, חנה טאובה נולדה בשנת 1926 בעיר סוסנוביץ שבפולין. היא הייתה הבכורה להוריה: צפורה-מרים ויששכר. היו לה עוד 3 אחיות ואח. הדירה בה גרו היתה שייכת לסבתה - שרה וייסליץ, שהמשיכה לגור בה יחד עם המשפחה.
בדירה היה חדר שינה אחד שבו ישנו הוריה עם אחיה הקטנים. אמי ישנה במטבח עם אחותה לאה. המטבח היה החדר הכי גדול בבית ושם היו מכבסים במכונה מיוחדת. את הכביסה הייתה עושה הכובסת, אישה פולניה שהגיעה בימים מסוימים. בזמן הכביסה היה צפוף ובלגן נורא. בית השימוש היה מחוץ לבית ושימש את כל הבניין. מים לא היו להם בדירה, אישה הייתה מביאה להם כמה דליים גדולים עם מים וזה היה צריך להספיק לכל: בישול, כביסה, רחצה וניקיון.
בחדר השינה היה ארון גדול על כל הקיר. בדירה היה פרוזדור, לאורכו היה ארון עם ספרי הקודש. אבא היה מעיר אותם בבקר לנטילת ידיים בקערה, אח"כ תפילה, ארוחת בקר שכללה פרוסת לחם עם חמאה וכוס חלב.
בבית אמי היה מחסן שבו היו מאחסנים תפוחי אדמה וגזר בשקים גדולים במשך הקיץ לפני שהגיע הקור, כי בימות הקור כשהטמפרטורות צנחו מתחת לאפס אי אפשר היה להשיג את הירקות האלה.
לאמי לא היה תיאבון ואביה היה מנסה כל דרך כדי שתאכל. הוא היה קונה במיוחד בשבילה תפוח טעים, אל היא הייתה חולקת אותו בסתר עם אחותה כדי לא להרגיז את אביה. בצהרים סבתא הייתה מבשלת עבורם. סבתה נפטרה בגיל 70 ונקברה בסוסנוביץ.

אמי למדה בבית ספר דתי ללשון הקודש בשפה הפולנית. הלימודים בביה"ס נמשכו עד שעות אחה"צ. נלמדו הליכות ומנהגים. אסור היה ללבוש חולצות בעלות שרוול קצר. הידיים היו צריכות להיות מכוסות, הרגליים מכוסות, חובה ללבוש גרביים גם בחום הכי גדול, התלבושת הייתה מאד חשובה. בבית אסור היה לקרוא ספרים שאינם ספרי קודש.

כילדה סבלה אמי לעיתים קרובות מאנגינה )שקדים אדומים ונפוחים), ופעם הביאו עבורה רופא מומחה מקטוביץ (העיר הגדולה), כשהיה חשש שתיחנק כתוצאה מהשקדים הנפוחים.

בשנת פרוץ מלחמת העולם אִמי היתה בת 14. היא נלקחה מיד עם פרוץ המלחמה למחנה ריכוז בחבל הסודטים "מחנה פרשניץ". שם עבדה בבי"ח לייצור חוטים וחבלים. כל שעות היום ידיה היו טבולות במים כדי להשרות בהם את החוטים. אמי לא סיפרה על עברה במשך שנות ילדותי, רק לאחר שנולדו ילדיי והכינו עבודות "שורשים", בהן התבקשו לספר על בני משפחתם, החלה לספר על מה שעבר עליה. אמי תיארה את התקופה הזאת כתקופה איומה, בה סבלה רעב נורא וחיה בפחד שמא תילקח בסלקציה, שהייתה מתקיימת מידי פעם, ותישלח להשמדה.

כאשר הסתיימה המלחמה אמי שוחררה ע"י הצבא הרוסי ויחד עם כמה חברות נדדה בפולין, תחילה ניסתה למצוא אם מי ממשפחתה שרד את השואה. היא גילתה כי נותרה יחידה מכל משפחתה. משאת נפשה הייתה להגיע לארץ ישראל ולהקים כאן את ביתה.

את אבי יוסף, ז"ל הכירה בבלגיה, ומשם ניסו להגיע בשנת 1947 בעלייה לא לגלית. הספינה עליה שהו, נתפסה ע"י הבריטים והם נשלחו למחנה פליטים בקפריסין. שם התחתנו. רק לאחר הכרזת העצמאות בשנת 1948 עלו הורי לארץ והתיישבו במושבה: נס ציונה.

אמי הייתה אישה חזקה,חכמה, אצילית ואוהבת אדם. כל מכריה חפשו את קרבתה. היא ידעה להקשיב ולייעץ בתבונה רבה. תמיד הייתה מוקפת באנשים. היא הקרינה חום ולבביות ותמיד ידעה לומר את המילים המתאימות בכל מצב. הייתה אשת סודם של אנשים רבים שיידעו כי ניתן לסמוך עליה. רבים אמרו שהיא פסיכולוגית ללא תעודות. אישה שלמדה דרך החיים וההתנסויות והשכילה להשתמש בחכמת החיים שלה.

היא כל כך חסרה לי!
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

ציפי פריגת

חברים, מתנדבים ותורמים - קיומו של הארגון תלוי בכם

הפעילות הרבה של הארגון מחייבת הוצאות כספיות בלתי מבוטלות. הכיסוי הכספי העיקרי בא מדמי חבר העומדים על 200 ש"ח. כל תרומה נוספת תתקבל בברכה. אנא, שלמו את דמי החבר כדי שנוכל להמשיך בפעילות החשובה של הארגון. קיומו של הארגון תלוי בכם.

פניה חשובה לחברי הארגון!

חברי ארגון זגלמביה היקרים,

הפעילות השוטפת של הארגון הולכת וגדלה, והשנה היא כללה, בין היתר:

• עריכת טקסים: טו-בשבט, יום השואה, ט' באב
• קיום מפגשי חברים והרמת כוסית לקראת ראש השנה ופסח
• מפגשים של "קפה זגלמביה"
• תחזוקת אתר זגלמביה במודיעין
• הפקת והוצאת עיתון זגלמביה הנשלח לכל החברים בדואר
• תחזוקת אתר אינטרנט ושמירה על עדכניותו באופן תדיר
• מענה לפניות של החברים בחיפוש אחר שורשים
• ועוד

ארגון הפעילות נעשה בהתנדבות. חברי ההנהלה והחברים הפעילים עושים מלאכתם באמונה וללא קבלת כל תמורה שהיא.

לצערנו, ההקצבות שהובטחו לארגון ע"י גורמי הממשלה הופסקו כמעט לחלוטין בטענת חוסר תקציב.
באופק לא נראה כל שינוי למרות הצהרות שנשמעות בתקשורת.

במצב דברים זה ניתן יהיה להמשיך את הפעילות השוטפת, אם ורק אם נגבה מהחברים דמי חבר ותרומות.

חברים שטרם שלמו דמי חבר עבור שנת 2019 מתבקשים לעשות זאת לאלתר.
(דמי החבר השנתיים עומדים על 200 ₪ לשנה למשפחה גרעינית) .

כל תרומה תתקבל בברכה.

נא לשלוח את השיקים לפקודת
"ארגון יוצאי זגלמביה" לכתובת ת.ד. 7799 רמת גן 5217701.

אנו קוראים לכם לתת כתף למען המשך הפעילות החשובה לכולנו.

שימור מורשת אבותינו וזיכרון משפחותינו תלוי רק בנו.

בברכה
דב פניני, יו"ר הארגון
וכל חברי ההנהלה

תשלום דמי חבר באמצעות הבנק

ישירות לחשבון הבנק:
לזכות "ארגון יוצאי זגלמביה", בנק לאומי, הרצליה, סניף 783. חשבון:3460062.
SWIFT Code: LEUMILITXXX
IBAN: IL 820107830000003460062

המשלם בדרך זו מתבקש ליידע אותנו בטופס המצורף או לשלוח העתק מההעברה לפקס.  03-6771542 כדי שנדע למי ולאן לשלוח קבלה. תרמתי, תשלחו לי קבלה

תשלום דמי חבר באמצעות צ’קים

באמצעות הדואר - בשיק לפקודת ארגון יוצאי זגלמביה, ת"ד 7799, רמת גן 5217701

מתנדבים ותורמים לעמותה

ארגון זגלמביה פועל בהרבה נושאים. יש הרבה נושאים בתכנון שלא מיושמים מכיוון שאין כוח אדם שיטפל בהם. אנא, תרמו מזמנכם ובואו להתנדב בארגון.
 צרו איתנו קשר כאן
  • בית התפוצות
  • לוחמי הגטאות
  • fundacja
  • JRI
  • משואה - המכון ללימודי שואה
  • usa holocaust museun
  • יד ושם
  • Museum of the History of Polish Jews