טכס ביום השואה 12-4-2018

טכס ביום השואה 12-4-2018

חמישי, 12 אפריל 2018 16:00

אתר זגלמביה במודיעין
12 לאפריל 2018
כ"ז ניסן תשע"ח

בסוף הדף תוכלו לראות קישורים לגלריית תמונות ולסרטי וידאו שצולמו בטכס



להלן הזמנה לטכס:




Inv YomHashoa 12 4 2018NEW
השנה אנחנו מציינים 30 שנה להקמת האתר ו- 75 שנים לחיסול גטאות זגלמביה.

ב- "עמק ההנצחה" היכן שמונצחים שמות הניספים, הלוחות עם השמות עברו לאחרונה שידרוג ונוספו שמות רבים.

בטכס נוכחו כ- 700 משתתפים.


הטכס נערך והוגש על ידי:

הגב' גל גרינברג
וערן פניני

נאומים:

ח"כ מיכל בירן
קולט אביטל - יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי שואה בישראל
דב פניני - יו"ר הארגון יוצאי זגלמביה
שגית יוגב - בשם דור שלישי של יוצאי זגלמביה
יואנה הופמן  Joanna Hofman - מנהלת מכון פולני בישראל

****************************
הגב' גל גרינברג וערן פניני מגישים את הטכס

001 (190)

****************************
חבר הנהלה, מר רפי יהלומי, פותח את הטכס

001 (110)


****************************
נאומה של ח"כ מיכל בירן

001 (225)

אורחים נכבדים,

ביום השואה אנחנו עוצרים ומתאחדים עם זיכרון השואה, כל אחד ואחת עם הזיכרון האישי או הקולקטיבי שלו.
מרגש אותי לעמוד כאן, בין אלפי העצים הנטועים לזכר 6 מיליון גברים, נשים, זקנים וטף שנספו בשואה.
נטיעת העצים ביער הזה, מקדשת את זכרם של כל מי שנספה במסגרת הגירוש ההמוני, "הפונקט הגדול", ב12.8.1942.
חבל הארץ הזה היה אחד מהאזורים המתועשים ביותר בפולין. ערב מלחמת העולם השניה, הייתה הקהילה היהודית באזור זגלמביה קהילה גדולה ומשגשגת, שפיתחה לעצמה מסחר, תרבות, בתי כנסת ובתי ספר.
זוועות השואה ומעשי הרצח השיטתיים של מכונת המלחמה הנאצית החריבו את הקהילה עד עפר.
אך 300 הניצולים מאזור זגלמביה, שחלק מהם ומשפחותיהם היושבים כאן היום, הם הסמל הנצחי לגבורתם וניצחונם על השלטון הנאצי. אתם הסמל של ניצחון האור על פני החושך.

גם סבא שלי, חיים קרקובסקי, היה גיבור שניצח את השלטון הנאצי.
הסיפור שמסמל יותר מהכל את מי שסבא שלי באמת היה היא העובדה שהסיבה שנלכד בליטא מלכתחילה כי הוא ואימו ויתרו על מקום באוטובוס שיצא לכיוון לברית המועצות לטובת אנשים אחרים שנזקקו לו יותר.
סבא שלי, ניסה להימלט מליטא לכיוון רוסיה בשנת 1941 אך נלכד על ידי הנאצים. זמן קצר לאחר שהתאחד עם אמו, היא נספתה באופן טרגי באחת האקציות בגטו. עם הרבה תושייה ומזל הצליח סבא לשרוד גם את מחנות הריכוז קייזרוולד, שטוטהוף ובוכנוואלד. בשנת 1971, על אף הקשיים שהציב מסך הברזל, עלה לארץ עם משפחתו.

השנה, בגיל 96, סבי נפטר ונפרדנו ממנו בעצב וכאב.
בכל שנה הולכים ומתמעטים קרובי המשפחה האהובים ששרדו את אימי השואה ובנו את עצמם, את חייהם ואת משפחתם מחדש בארץ ישראל. האתגר של שימור זיכרון השואה הולך להפוך ליותר ויותר קשה. הדור הבא כבר לא יוכל לשמוע את הסיפור ישירות מפיהם של העדים ולפיכך מוטלת עלינו, הילדים והנכדים, חובה גדולה אף יותר של הילדים והנכדים לספר את הסיפור גם לילדינו שלנו - להנחיל את הידע והבנת התהליכים ההיסטוריים, להנכיח את הרגש והכאב המהדהדים לנוכח השפל חסר התקדים בהיסטוריה האנושית, אבל יותר מהכל לבחור כל יום מחדש לחיות ולבחור כל יום מחדש איך לחיות.

סבא שלי, אדם שחווה את תמצית הרוע האנושי לא הפסיק להאמין באלוהים ובאדם. את הזיכרון ההיסטורי הוא תרגם לציווי מוסרי. עלינו, בני העם היהודי שנפל קורבן לרוע המוחלט, לעשות הכול כדי שמה שנעשה לעמנו לעולם לא יחזור על עצמו, לא ליהודים ולא לאף אדם. יותר מכל עם אחר אנחנו חייבים לבחור בכל רגע נתון להגן באופן בלתי מתפשר על זכותו של כל אדם באשר הוא ליחס אנושי, מוסרי, אמפתי, מכבד ושוויוני. זה הנדר שנדרנו כיהודים, כציונים וכבני אדם.

****************************
נאומה של שגית יוגב - בשם דור שלישי של יוצאי זגלמביה

001 (241)

מכובדיי,

"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים" (שמואל ב', פרק א' פסוק יט).

כך החל נאום ההספד שהקראתי לפני כ-9 שנים מעל קברו הטרי של סבי, צבי לנדאו ז"ל.
וכשנפטרו סבי וסבתי, ברוניה וצבי לנדאו ז"ל, בשנים 2008 ו- 2009 (בהתאמה) חשבתי לעצמי איזה גיבורים הם היו.

ששרדו את המלחמה. שעברו את התופת.
שעלו לארץ ישראל בגפם.
שבנו חיים.
שהקימו משפחה.
שהטמיעו מורשת.
שנשארו שפויים.

סבי וסבתי היו שניהם יוצאי מחוז זגלמביה.
סבי ז"ל התגורר בעיר בנדין ואילו סבתי בזביירצ'ה.
שני אנשים. שחוו זוועות. ששרדו תהומות.
שהתמודדו באופן שונה בתכלית.
שבחרו בחיים.
שהטמיעו זיכרון.

אני זוכרת שנים בהן סבתי הייתה מספרת. משתפת. חולקת. את ההתמודדות. את הזוועות. צעדת המוות. והבריחה ממנה. אנשים טובים באמצע הדרך. ואנשים טובים פחות. החיפוש אחר משפחתה לאחר השחרור וההיכרות המקרית עם סבי לאחר שמצאה בין ההמון את אחד מאחיה.
כמו סיפורי אלף לילה ולילה היינו אני, אחיי ואחותי, וכך גם בני הדודים שלי, מקשיבים לסיפוריה מבלי לדעת להוקיר את הזכות שנפלה בחלקינו אז.
מבלי להבין, את גודל הזוועות.

סבי, מנגד, לא דיבר.
לא שיתף, לא סיפר, לא חלק, לא אמר, כמעט במשך כל ימי חייו.

בשנות נערותי עוד ניסיתי לדובב. ניסיתי לשכנע אותו לשתף, לדבר, לספר, ולו במעט, רק כדי שהזמן לא יכלה גם את ההיסטוריה שלו.
אך הוא סרב.
באדיקות.

מנגד בחייו היה סבי אדם פעיל מאד.
לחם בהגנה. עבד במשרד הביטחון. היה פעיל בארגונים שונים ושמר על קשרים עם עשרות מחבריו ברחבי העולם ואף ניהל עבור חלקם את נכסיהם במדינת ישראל.

אחת מפעולותיו הזכורות לי באופן אישי הייתה פעילותו הענפה בארגון יוצאי זגלמביה וכהונתו כגזבר הארגון במשך תקופה ארוכה.

כך במשך שנות ילדותי ונערותי לקחתי חלק באירועים שונים, כשאז עוד לא ממש הבנתי מה תכליתם ומשמעותם והם היו בשבילי קבוצת אנשים חביבים ומנומסים שנפגשים מדי תקופה באירועים מסוימים.

כך לצורך הדוגמא, במשך שנים התייצבתי לצד משפחתי בנשף חנוכה באולמי רסיטל בתל אביב.
כך במשך שנים רבות, גם נטעתי עצים ושתילים ממש כאן, במעלה הגבעה בטקס טו בשבט.
כך אני גם מבקרת כאן. מדי שנה ביום השואה, כבר למעלה מ-30 שנה, במצבת האנדרטה לזיכרון הגיבורים לטקס ממלכתי.

בשנותיו האחרונות, לאחר מפגש פסגה שנערך בעידודם ובתמיכתם של בנותיו וחתניו, בבית ילדותו שבבנדין בנוכחות סבתי ז"ל ושתי בנותיו (ביניהן אמי) (שיבדלו לחיים ארוכים), ולאחר שנחה דעתו שההנצחה המעשית הושלמה, הסכים לספר ולפרוט את סיפורי הזוועות שעבר ואשר על אפן ועל חמתן החליט הוא לבחור בחיים.

בדרכו שלו בחייו, מבלי להסביר. מבלי להרבות במילים. מבלי שנבין. ואף מבלי שדיבר כמעט עד אחרית ימיו, הצליח סבי להנציח ולהטמיע בנו את המורשת, את הזיכרון, את ההיסטוריה האישית שלו, בדרך של עשייה. בדרך של התקדמות. בלי מילים. בעיקר במעשים.
הנצחה מעשית.

ולימים, בדרכי שלי, בשיתוף עם חברי הארגון היקרים, בחרתי לקחת בה חלק ולהמשיך את המורשת בדרך של הנצחת טקס הנטיעות בטו בשבט המקורי תוך שיתוף תלמידי כיתתה של בתי הקטנה הלומדת בבית ספר במודיעין.
ומדי שנה מגיעות לכאן עשרות משפחות כדי לנטוע התחלות חדשות ולשתול שתילים חדשים להעצמת המורשת, להנצחת הזיכרון וכאות להמשך גלגל החיים.
וזו, בשבילי, הדרך להגשים את דרכו.

ובתמהיל מנצח של שני גיבורים הצליחו סבי וסבתי בשתי דרכים מיוחדות להגשים את המטרה הנעלה והנשגבת שלשמה התכנסנו כולנו היום כבכל שנה.

לשמור. לזכור.
לעולם לא לשכוח.
ולבחור בחיים.

שגית יוגב, עו"ד
נכדתם של צבי וברוניה לנדאו ז"ל
דור שלישי של ארגון יוצאי זגלמביה


****************************
הגב' יואנה הופמן Joanna Hofman - מנהלת מכון פולני בישראל - נואמת בשפה פולנית

001 (301)

****************************
מדליקי המשואות

משואה ראשונה מעלה רלי טוביאש פולק

001 (157)

רלי טוביאש פולק היא בתם של ברכה (ברונקה) לבית קוקלינסקי מחוז'וב וצבי הירש טוביאש מסוסנוביץ' ואחותה של ורדה גרינברג טוביאש זכרם לברכה.
רלי היתה מהראשונים להירתם לייסוד ארגון בני הדור השני ליוצאי השואה כארגון המכיר בחשיבות המצווה "זכור ואל תשכח". תחילת פעילותה בארגון התבטאה בפנייה לבני הדור השני והבאתם למפגשים הראשונים בהם נשמעו הרצאות ונדונו נושאים הקשורים לבני הדור השני על בעיותיו ולבטיו.
רלי השתתפה במסע השורשים הראשון לפולין בשנת 1988, מסע שסלל את הדרך למסעות נוספים וחשובים אלו לאורך השנים מאז.
ארגון דורות ההמשך של זגלמביה פועל עד היום במלוא המרץ ודואג לשמירת המורשת, להוצאת סיורי שורשים לפולין, להנצחה ולשמירה על הקשר עם דור ההמשך העולמי.
כיום עוסקת בחינוך בעבודתה ולאחרונה חזרה לפעילות בארגון זגלמביה לכבוד ארגון הטקס הנוכחי.



משואה שניה מעלים יעקב ואלה לרנר

001 (164)

יעקב הוא בנם של אברהם לרנר זכרו לברכה וגניה שתבדל לחיים טובים.
גניה האם, מבית זיונס (zayons) מבנדין ליוותה את דור ההמשך באירוח ובהרצאות על הקורות אותה בזמן המלחמה. גניה ויעקב היו ממשתתפי סיור השורשים הראשון לזגלמביה בשנת 1988. יעקב היה פעיל בישיבות ובמפגשים הראשונים של בני הדור השני, השתתף בנשפי חנוכה של הדור הראשון בארגון ובעזרה להוצאת נשפים אלו לפועל.
אלה אישתו, ילידת ורשה, נטלה אף היא חלק פעיל בישיבות שקדמו להקמת האתר ותרגמה לא אחת חומר מפולנית לעברית.
כיום יעקב גמלאי המתנדב בקהילה בעזרה לזולת בתחומים שונים כגון: הקמת גינה קהילתית, מתן עזרה לבתי ספר עם אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים ומעורב בפרוייקטים קהילתיים שונים. שר בלהקה וסב גאה לשלושה נכדים.


משואה שלישית מעלה ליאורה קולטון אורלי

001 (171)

ליאורה קולטון אורלי היא בתם של נח והדסה (הלה) קנטור זכרם לברכה.
נח והדסה פעלו לטובת הארגון במשך שנים רבות. הדסה הנחתה את קבוצת דור ההמשך המתהווה בתחילת פעילותה והעבירה סדנאות חווייתיות בנושא התמודדות אנשי הדור הראשון וההשפעות על בני הדור השני ופעלה רבות לטובת הארגון.
ליאורה קולטון היתה שותפה בכל הפן העיצובי פרסומי של פרויקט הקמת האתר שכלל את עיצוב הפרוספקט, הקטלוג, הפולדר, סיכת הדש והמעטפה של יום הופעת הבול של זגלמביה מטעם השירות הבולאי.
כיום, ליאורה נשואה, אמא וסבתא. עוסקת בתחומי אומנות בהם ציור, פיסול וקרמיקה ומציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.



משואה רביעית מעלים יצחק ושושנה מגר  

001 (179)

יצחק הוא בנם של מונייק ז"ל ולולה מגר תבדל לחיים טובים.
מונייק, יליד בנדין היה בין מקימי אתר זה ושימש כגזבר הראשון של הארגון. בנו יצחק היה שותף פעיל בקבוצת דור ההמשך בהתהוותה ועזר בבניית האנדרטה באתר זה בציפוי קיר לוחות השיש בבקעת השמות.
יצחק היה הנואם הראשון מבני דור ההמשך בחנוכת האנדרטה.
מתלווה אל יצחק שוש, אישתו, שהיתה פעילה בישיבות ובפעילויות השונות להקמת האתר והשתתפה באופן סדיר בכל המפגשים של בני הדור השני.
כיום יצחק ושוש גמלאים ומטפלים להנאתם בנכדיהם.



משואה חמישית מעלה דיצה אופנהיים

001 (185)

דיצה אופנהיים היא בתם של רבקה ויוסף מונוביץ משצ'מישיץ זכרם לברכה.
יוסף האב היה פעיל בארגון ותרם רבות להקמת האתר באמצעות החברה להנדסה אזרחית – רב"ד שהיתה אמונה על הקמת התשתיות באתר הנצחה זה. דיצה היתה שותפה פעילה בישיבות שקדמו להקמת האתר והנחתה את הטקס שציין את פתיחת האתר.
כיום דיצה עוסקת בפעילות התנדבותית בלשכה המשפטית בויצ"ו, אמא וסבתא גאה.



משואה שישית מעלים שושי ואילן פרידריך

001 (197)

שושי היא בתם של חנה ז"ל לבית ומזר מזמושיץ ומאיר ריינשטיין ז"ל משצ'מישיץ, שהלכו לעולמם בשנה האחרונה.
אילן פרידריך, בנם של יוסף פרידריך ז"ל, יליד בנדין, שחי בסוסנוביץ, וברונקה לבית גרילק מצ'נסטוחובה שתיבדל לחיים טובים.
שושי ואילן, היו פעילים במפגשים השוטפים של דור ההמשך, בהם דנו בהתווית דרכי ההנצחה והזכרון של הניספים בשואה, נטלו חלק בחשיבה כיצד לקרב את בני הדור השני והשלישי להנצחת מורשת הוריהם ובין הראשונים שיצאו למסע שורשים לפולין וסייעו בהקמת האתר והנצחת יקיריהם שנספו בשואה.
כיום שוש משמשת כרכזת הביולוגיה בתיכון אוהל שם ואילן דוקטור לפסיכולוגיה ארגונית, מרצה, יועץ ומטפל משפחתי.



משואת התקומה מעלה שלמה קריב

001 (214)

שלמה קריב הוא בנם של אלקה מבנדין ושמעון קרבינסקי מדומברובה גורניצ'ה זכרם לברכה.
שלמה הוא אחד מעמודי התווך במפעל הנצחת שואת יהודי זגלמביה ובקיום טקסי יום השואה באתר זה כבר עשרים ושלוש שנים.
טקסים אלו הינם העדות הניצחת לתקומת עם ישראל ולהמשכיות יהדות זגלמביה המפוארת.
שלמה מעלה את משואת התקומה לזכר קרוביו מהמשפחות: בוז'יקובסקי, ורוצלבסקי, רושינק וקרבינסקי.

משואה זו מועלית גם לזכר יקירתנו, אמי, ורדה גרינברג טוביאש, מי שהיתה אבן הראשה לתוכן ולהנחיה של עצרות יום השואה לצידו של שלמה במשך 23 שנים, עד למותה בטרם עת בשנת 2012. זכרה ומורשתה מלווים אותנו בפועלנו ומשמשים נר לרגלינו.
ורדה נרתמה בכל מאודה לפעילות בארגון זגלמביה ואני, גל, בתה, ממשיכה את דרכה בהנחית הטקסים.





****************************
מניחי הזרים

1. ח"כ מיכל בירן
2. הגב' קולט אביטל
3. נציג צה"ל
4. נציג משטרה
5. סגן ראש עיריית מודיעין- שלמה פסי
6. אברהם גרין + נכד/ה
7. אסתר גרינגרס + נכד/ה
8. יצחק טורנר
9. מורות תיכון מודיעין
10. אדם שידלובסקי
11. דר' אלכסנדרה נמיסלו
12. משה פינטו – נציג קק"ל
12. דור ראשון- מר יעקב טאוזביץ' מלווה ב- 2 ניניו
13. דור ראשון +נכד/ה.

****************************

* לחץ כאן לסרט וידיאו שמתאר את הטכס

* לחץ כאן לגלריית תמונות מהטכס 

* לחץ כאן לסרטון שצולם ונערך על ידי יונה רדומסקי

פורסם בקטגורית: ארכיון האירועים

חברים, מתנדבים ותורמים - קיומו של הארגון תלוי בכם

הפעילות הרבה של הארגון מחייבת הוצאות כספיות בלתי מבוטלות. הכיסוי הכספי העיקרי בא מדמי חבר העומדים על 150 ש"ח. כל תרומה נוספת תתקבל בברכה. אנא, שלמו את דמי החבר כדי שנוכל להמשיך בפעילות החשובה של הארגון. קיומו של הארגון תלוי בכם.

פניה חשובה לחברי הארגון!

חברי ארגון זגלמביה היקרים,

הפעילות השוטפת של הארגון הולכת וגדלה, והשנה היא כללה, בין היתר:

• עריכת טקסים: טו-בשבט, יום השואה, ט' באב
• קיום מפגשי חברים והרמת כוסית לקראת ראש השנה ופסח
• מפגשים של "קפה זגלמביה"
• תחזוקת אתר זגלמביה במודיעין
• הפקת והוצאת עיתון זגלמביה הנשלח לכל החברים בדואר
• תחזוקת אתר אינטרנט ושמירה על עדכניותו באופן תדיר
• מענה לפניות של החברים בחיפוש אחר שורשים
• ועוד

ארגון הפעילות נעשה בהתנדבות. חברי ההנהלה והחברים הפעילים עושים מלאכתם באמונה וללא קבלת כל תמורה שהיא.

לצערנו, ההקצבות שהובטחו לארגון ע"י גורמי הממשלה הופסקו כמעט לחלוטין בטענת חוסר תקציב.
באופק לא נראה כל שינוי למרות הצהרות שנשמעות בתקשורת.

במצב דברים זה ניתן יהיה להמשיך את הפעילות השוטפת, אם ורק אם נגבה מהחברים דמי חבר ותרומות.

חברים שטרם שלמו דמי חבר עבור שנת 2019 מתבקשים לעשות זאת לאלתר.
(דמי החבר השנתיים עומדים על 150 ₪ לשנה למשפחה גרעינית) .

החברים מתבקשים גם להקדים את תשלום דמי החבר עבור שנת 2017.

כל תרומה תתקבל בברכה.

נא לשלוח את השיקים לפקודת
"ארגון יוצאי זגלמביה" לכתובת ת.ד. 7799 רמת גן 5217701.

אנו קוראים לכם לתת כתף למען המשך הפעילות החשובה לכולנו.

שימור מורשת אבותינו וזיכרון משפחותינו תלוי רק בנו.

בברכה
דב פניני, יו"ר הארגון
וכל חברי ההנהלה

תשלום דמי חבר באמצעות הבנק

ישירות לחשבון הבנק:
לזכות "ארגון יוצאי זגלמביה", בנק לאומי, הרצליה, סניף 783. חשבון:3460062.
SWIFT Code: LEUMILITXXX
IBAN: IL 820107830000003460062

המשלם בדרך זו מתבקש ליידע אותנו בטופס המצורף או לשלוח העתק מההעברה לפקס.  03-6771542 כדי שנדע למי ולאן לשלוח קבלה. תרמתי, תשלחו לי קבלה

תשלום דמי חבר באמצעות צ’קים

באמצעות הדואר - בשיק לפקודת ארגון יוצאי זגלמביה, ת"ד 7799, רמת גן 5217701

מתנדבים ותורמים לעמותה

ארגון זגלמביה פועל בהרבה נושאים. יש הרבה נושאים בתכנון שלא מיושמים מכיוון שאין כוח אדם שיטפל בהם. אנא, תרמו מזמנכם ובואו להתנדב בארגון.
 צרו איתנו קשר כאן
  • בית התפוצות
  • לוחמי הגטאות
  • fundacja
  • JRI
  • משואה - המכון ללימודי שואה
  • usa holocaust museun
  • יד ושם
  • Museum of the History of Polish Jews