רשמי מסע דור שני בחבל זגלמביה / 13 – 20 ביוני 2022
מאת: שרה גולדרייך (לבית אברהם ואיטה היידה ז"ל)
זכיתי להצטרף למסע שורשים לערי מגורי הורי, בחבל זגלמביה עילית בקבוצה מאורגנת שנוהלה בקפדנות ביעילות על ידי ראשי הקהילה המיומנים רינה כהן, דב פניני ורחל בבס.
תמיד רציתי לחוש פיזית את המרחב הגאוגרפי של אזור מגורי המשפחה במרוצת 150 השנים האחרונות עד לשואה. זגלמביה עילית המזרחית היא חבל ארץ לא גדול בדרום מרכז פולין. והוא רמה ישרה המתנשאת עד לגובה של 500 מ'. הפרשי הגובה מצננים את האויר המטפס להגיע לנקודת הרוויה בעונות היבשות, ואלו מגבירים לחות המאפשרת צמיחת פאונה של יער ירוק עד טבעי. בניגוד למרבית אירופה בה שולטים עצי המחט, מצטיין האזור בחורשות עצי אלון (בפולנית: דומב) בעלי גובה רב והיקף רחב ענפים, מכאן שמה של העיר 'דומברובה'. גם קרקוב נקראה בשפה הפרה-סלאבית "krak", שמשמעותו אלון ,הנחשב לעץ קדוש.
עץ נוסף השכיח ביערות הוא עץ הליבנה (בפולנית: בז'וזה) המיתמר בגזע הצר לגובה רב וניכר בצבע גזעו הלבן. הכפר עליו נבנה מחנה ההשמדה אושוויץ 2, נקרא בעבר כפר בז'ז'ינקה, בשם עץ הבז'וז'ה. בהליכה במחנה אושוויץ 1, הבחנתי בעצי אלון עבותים בין הביתנים. ובאושוויץ 2 במרחב המקיף את ביתן הסאונה שבקצה אושוויץ נצפית צפיפות של עצי בז'וז'ה בעלי הגזע לבן.
נקודות מסע בציוני בתי הקברות בזגלמביה
המסע האינטנסיבי כיסה היטב את מרחב הישובים היהודיים בזגלמביה לפני השואה. הופתעתי לראות
אנדרטאות זיכרון מכובדות לזכר בתי הכנסת בכל עיר ועיר, לוחות זיכרון בכל מגרשי המשלוחים שנשלחו
ממנו היהודים להשמדה, תמונות התושבים היהודים שגרו בעיר על קירות הבתים בבנדין ובסוסנוביץ. וכן מונומנטים לזיכרון, כמו 
הרכבת בבנדין שיזם אדם ז'ידלובסקי, והכסאות הריקים בכיכר גבורי גטו בקרקוב
בסמוך לאופטיקה של חסיד אומות העולם תדאוש פנקייביץ, מרגשים במיוחד. בכל אתר הנצחה נערך טכס
בו סופרה ההיסטוריה של המקום, כולל שירים, והנחת זרים ע"י המשתתפים בני צאצאי המקום.
אחת המטלות אותן הצבתי למסע היתה לנסות להתחקות בעקבות קברי אבותי בבנדין ובדומברובה.
גיליתי כי במאה וחמישים השנים האחרונות נקברו יהודים בבנדין ב 3 מקומות :
בין 1831- 1870 בבית הקברות פודז'מטקה, בשוליים האחוריים של מצודת בנדין. כיום בית הקברות מכוסה ביער ועזובה.
בין 1870- 1915 בבית הקברות שברחוב זגורסקי. הפולנים שברו את כל המצבות בו לאחר המלחמה והשתמשו במצבות לרמפה. לאחרונה שני פולנים אספו וניקו כאלף שברי מצבות אותן מנסה לאחות סטיבן ריש כומר אמריקאי.
בין 1915 – 1940 בבית הקברות בצ'לאדז'. המקום עבר ב- 1988 ניקוש ושיפוץ מצבות ביוזמת מוניק סטבסקי, ניצול שואה יליד צ'לדז'. ג'פרי צימבלר ערך רישום למצבות ומיפתח אותם. בזכותו מצאתי כאן חמש מצבות של בני משפחה קרובה, בהם של הסבתא רבא שלי, הסבתא של אבי ואמי, ברכה בת הרב משה שטיינפלד אשת אברהם מאיר היידה שנקברה ביום ד' ער"ח אלול תרפ"ה לפ"ק (1925) בשנת ע"ה לחיי'. והאחרון, הדוד משה היידא שנרצח ביום הפלישה לעיר בנדין בספטמבר 1939.
המצב חמור עוד יותר בבית הקברות בדומברובה. גם אותו הרסו הפולנים עד היסוד. מצבות ספורות מפוזרות במקום. נותרו עמודי הכניסה בלבד לבית הקברות. רוב בני משפחת היידה בבנדין ובדומברובה הושמדו באושוויץ, ואין להם יד ומצבה. אבי אברהם, ניצול אושוויץ, גטו ורשה ודכאו, הוא פליט יחיד לבית אביו. אמי איטה שרדה את מחנה העבודה גרינברג שלזיה בגרמניה וצעדת המוות. זכתה ל-3 אחים שעלו לפניה לארץ והביאו עמם קומץ תמונות של המשפחה.
מסע מסעיר עברתי בבנייני אושוויץ ובביתן הסאונה בו לבשתי את דגל ישראל: "נצח ישראל לא ישקר".
היו גם הפתעות משמחות במסע: התרגשתי לפקוד בסוסנוביץ את בית האדמו"ר הרביעי לשולשלת רדומסק, הרב שלמה חנוך רבינוביץ. רבים מאד מתושבי זגלמביה נהגו לפקוד את חצרו במועדים. ניהל חסידות למדנית עם ניגונים שחיבר. הסבים היו מוכרים בחצר זו בתפילתם. הוא סרב לעזוב את צאן מרעיתו ונספה ב-1942. נהנינו מקונצרט מהפנט לצלילי תרבות יהודית באולם התרבות של עיריית אולקוש. הזמרת דושנה מלווה באנטוני פילק בכלי בללייקה, שניהם לא יהודים, הפליאו במנגינותיהם בלחנים אותנטיים של מוסיקה חסידית לשבת.
התרגשתי למצוא את בית אמי בדומברובה, הבית בו פעלו הדמויות שנרשמו בחוברת ההנצחה שתיעדתי לזכר הורי והמשפחה וכן את הרחוב בו גר אבי בגטו היהודי בבנדין, שכיום הוא פרבר מיושן ומוזנח.
היה זה מסע מרגש ב-10 תחנות אליהן הובילה ביד רמה ובקול מלטף רינה כהן חברת הנהלת הארגון. תודה למדריכות המצוינות: מוניקה, קרוליין, מגדה, קשייה, לחברי למסע ולמוצא.
