מנחם ליאור - קורות חיים

מנחם ליאור - קורות חיים
נולדתי בשנת 1928 בעיר בנדין בחבל זגלמביה שבפולין, להורי דוד ליור ומרים ליור לבית קמינר.

המשפחה הייתה חרדית והשתייכה לחסידות הגדולה "גור". הורי היו דור ראשון, אשר נדבק בחיידק הציונות והסוציאליזם ובאווירה זו גדלתי. בילדותי למדתי בית ספר "מזרחי"

עם פרוץ מלחמת עולם השנייה, ב- 1 בספטמבר, 1939, נשלחתי הרחק מהגבול הגרמני לעיר מחוז קילצה. רק לאחר כחודש חזרתי לבנדין עיר מולדתי. עם כניסתם שרפו הגרמנים את בית הכנסת על 65 יהודים שהיו בו. הוטלו גזרות על היהודים, חויבנו לענוד סרט לבן עם מגן דוד כחול על השרוול. בשלב מאוחר יותר הוחלף הסרט בטלאי צהוב.

במסגרת הגזרות נסגרו בתי הספר והספריות ונאסרה כל פעילות תרבותית. למרות האיסורים פעלו תנועות נוער במחתרת . אני השתייכתי לתנועת "גורדוניה", תנועה ציונית סוציאליסטית אשר חינך אהבת ארץ ישראל ועליה.

אבי, דוד ליור היה ממנהיגי המחתרת החלוצית בבנדין. בהשפעתו לקחתי חלק בפעילות המחתרת, זאת למרות גילי הצעיר. על פעילותי זו העניקה לי ממשלת ישראל את "אות הלוחם בנאצים"

ב- 12 באוגוסט, 1942 רכזו הנאצים את כל יהודי בנדין למגרש שבקמיונקה והתחילה הסלקציה. שפר מזלנו, שלי והורי ונותרנו בבנדין .

בינואר 1943 החלו הגרמנים בהקמת הגטו, ותוך חודשיים רוכזו כל יהודי בנדין בגיטאות "שרודולה" ו"קמיונקה".

ב- 22 ביוני, 1943 נערך שוב גירוש (אקציה) גם בתום פעולה זו נשארתי בבנדין יחד עם הוריי.

באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בגירוש טוטלי ולחיסול מוחלט של יהדות בנדין. אני והורי הסתתרנו בבונקר תת קרקעי במשך שבוע ימים. רק כשאזלו המזון והמים יצאנו מהבונקר ונתפסנו על ידי הגרמנים. נשלחנו לגטו "קמיונקה" שם רוכזו כל היהודים שנתפסו על מנת להעבירם להשמדה באושויץ. עקב תושייה שלי ובפרט של אמי הצלחנו להתגנב שלושתנו ולהגיע למחנה עבודה שבגטו.

במחנה העבודה נוצר קשר עם קבוצת חברים, אשר הסתתרו בצד הארי. בדצמבר 1943 הם עזרו לי ולהורי לברוח מהמחנה ולהסתתר בצד הארי. היינו מודעים לסכנה שאם נתגלה על ידי הגרמנים נושמד, ולכן חפשנו דרכים לברוח מפולין. מצאנו נתיב בריחה לסלובקיה.

בינואר 1944 החלנו בבריחה, יצאנו מהכפר קורבילוב, שלמרגלי הרי הבסקידים, לסלובקיה. מעבר הגבול היה כרוך בטיפוס לפסגת הר ליפסקו בגובה 1,500 מטר בחשיכה, בקור עז ובשלג עמוק. מהפסגה אספו אותנו מבריחים סלובקים והעבירו לעיר סויטי ליפטובסקי מיקולש, שם עדיין פעלה תנועה ציונית.

מסלובקיה הברחנו גבול להונגריה, ובסוף ינואר הגענו לבודפשט. ב- 19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה, ומיד ברחנו לבוקרשט שברומניה. יצוין, כי את כל הדרך הזו עשיתי יחד עם הורי.

בבוקרשט פנינו ל"משרד ארץ ישראל ", אשר עסק בקבלת סרטיפיקטים לצורך עליה לארץ ישראל. אבי הצליח ליצור קשר ישיר עם נציג הסוכנות היהודית בקושטא שבטורקיה ושכנע אותו לתת לאלתר אשרות לכל הניצולים שהגיעו מפולניה.

ביולי 1944 הפלגנו באנייה "קזבק" מנמל קונסטנצה שברומניה לאיסטנבול, משם בלווי חיילים בריטים ברכבת משא לארץ ישראל. חצינו את כל טורקיה, סוריה ולבנון עד לחיפה, משם באוטובוסים למחנה עתלית. ב- 17 ביולי, 1944 הסתיימה האודיסיאה שארכה חצי שנה. תמו תלאותינו. התחיל פרק חדש בחיינו קליטה והתבססות בארץ ישראל.

1944                    מעתלית לתל אביב ומשם הגעתי למשמר השרון למסגרת "עליית הנוער". הצטרפתי ל"הגנה",
יוני 1946               ב"שבת השחורה", נעצרתי בידי הבריטים ונשלחתי למעצר בן 45 יום בלטרון וברפיח.
1947 -1949          חבר בגרעין בקיבוץ מעלה החמישה, שם לקחתי חלק בליווי שיירות בדרך לירושלים, בקרבות על עיר
                            העתיקה ובהדיפת ההתקפות של הערבים על הקיבוץ.
1949 -1950          עליתי להתיישבות חדשה בפוריה.
1950 -1974          גיוס לצה"ל ושירות קבע בחיל האוויר. השתחררתי בדרגת אל"מ.
1974                     בוגר תוכנית לקידום מנהלים באוניברסיטת תל אביב.
1975 -1977           סמנכ"ל לכספים באוניברסיטת ת"א.
1977 -1980           סמנכ"ל לכספים וכוח אדם בחברות התעופה ק.א.ל ואל–על.
1980 -1993           משנה לגזבר עירית תל אביב ומבקר העירייה.
החל מ-17.9.2014   יו"ר ארגון יוצאי זגלמביה בישראל

פעילות ציבורית: יו"ר ועד גזברי האוניברסיטאות, יו"ר עמותת קשת אגודה למען הקשיש בת"א, יו"ר ארגון מבקרי העיריות, יו"ר וועדת ביקורת עמותת חיל האוויר, חבר מועצת צוות וחבר בוועדת הכספים, חבר מועצה באגודה למען החייל וחבר בוועדת הכספים, חבר אגודה בין לאומית למבקרים.

משפחה: נשוי להנקה לבית שולוביץ גם היא ניצולת שואה. אב לשלושה: שמואל,יעל ורן, סב לארבעה: עידן, עמרי, נועם ונדב.

חברים, מתנדבים ותורמים - קיומו של הארגון תלוי בכם

הפעילות הרבה של הארגון מחייבת הוצאות כספיות בלתי מבוטלות. הכיסוי הכספי העיקרי בא מדמי חבר העומדים על 200 ש"ח. כל תרומה נוספת תתקבל בברכה. אנא, שלמו את דמי החבר כדי שנוכל להמשיך בפעילות החשובה של הארגון. קיומו של הארגון תלוי בכם.

פניה חשובה לחברי הארגון!

חברי ארגון זגלמביה היקרים,

הפעילות השוטפת של הארגון הולכת וגדלה, והשנה היא כללה, בין היתר:

• עריכת טקסים: טו-בשבט, יום השואה, ט' באב
• קיום מפגשי חברים והרמת כוסית לקראת ראש השנה ופסח
• מפגשים של "קפה זגלמביה"
• תחזוקת אתר זגלמביה במודיעין
• הפקת והוצאת עיתון זגלמביה הנשלח לכל החברים בדואר
• תחזוקת אתר אינטרנט ושמירה על עדכניותו באופן תדיר
• מענה לפניות של החברים בחיפוש אחר שורשים
• ועוד

ארגון הפעילות נעשה בהתנדבות. חברי ההנהלה והחברים הפעילים עושים מלאכתם באמונה וללא קבלת כל תמורה שהיא.

לצערנו, ההקצבות שהובטחו לארגון ע"י גורמי הממשלה הופסקו כמעט לחלוטין בטענת חוסר תקציב.
באופק לא נראה כל שינוי למרות הצהרות שנשמעות בתקשורת.

במצב דברים זה ניתן יהיה להמשיך את הפעילות השוטפת, אם ורק אם נגבה מהחברים דמי חבר ותרומות.

חברים שטרם שלמו דמי חבר עבור שנת 2019 מתבקשים לעשות זאת לאלתר.
(דמי החבר השנתיים עומדים על 200 ₪ לשנה למשפחה גרעינית) .

כל תרומה תתקבל בברכה.

נא לשלוח את השיקים לפקודת
"ארגון יוצאי זגלמביה" לכתובת ת.ד. 7799 רמת גן 5217701.

אנו קוראים לכם לתת כתף למען המשך הפעילות החשובה לכולנו.

שימור מורשת אבותינו וזיכרון משפחותינו תלוי רק בנו.

בברכה
דב פניני, יו"ר הארגון
וכל חברי ההנהלה

מתנדבים ותורמים לעמותה

ארגון זגלמביה פועל בהרבה נושאים. יש הרבה נושאים בתכנון שלא מיושמים מכיוון שאין כוח אדם שיטפל בהם. אנא, תרמו מזמנכם ובואו להתנדב בארגון.
 צרו איתנו קשר כאן

תשלום דמי חבר באמצעות הבנק

ישירות לחשבון הבנק:
לזכות "ארגון יוצאי זגלמביה", בנק לאומי, הרצליה, סניף 783. חשבון:3460062.
SWIFT Code: LEUMILITXXX
IBAN: IL 820107830000003460062

המשלם בדרך זו מתבקש ליידע אותנו בטופס המצורף או לשלוח העתק מההעברה לפקס.  03-6771542 כדי שנדע למי ולאן לשלוח קבלה. תרמתי, תשלחו לי קבלה

תשלום דמי חבר באמצעות צ’קים

באמצעות הדואר - בשיק לפקודת ארגון יוצאי זגלמביה, ת"ד 7799, רמת גן 5217701
  • בית התפוצות
  • לוחמי הגטאות
  • fundacja
  • JRI
  • משואה - המכון ללימודי שואה
  • usa holocaust museun
  • יד ושם
  • Museum of the History of Polish Jews